דלגו לתוכן הראשי
100%
קולותפוליטיקה

אחרי קבריח'א: על מה יכולות משפחות משני צדי הגבול לסמוך?

התקיפה ב-4 בנובמבר מציבה בפני ביירות שאלה: מה יידרש כדי שתושבי לבנון ושכניהם הישראלים יבטחו באותו הסדר ביטחוני?

תורגם מאנגלית על ידי בינה מלאכותית

סבי בא מדרום לבנון. כשאני קורא על תקיפת רחפן ישראלית בקבריח'א, אני חושב על האנשים שייסעו בכביש הזה למחרת בבוקר. אני חושב גם על משפחה בצפון ישראל שמנסה להעריך אם בטוח לגדל ילדים ליד הגבול. לכל אחת מהמשפחות יש ציפייה סבירה: שמי שיש בידו הסמכות לשמור על ביטחונה יוכל להסביר מה קורה כמה קילומטרים מהבית.

ב-4 בנובמבר תקף רחפן ישראלי שני אנשים שרכבו על אופנוע בקבריח'א. אחד מהם נהרג והשני נפצע. לפי גורמי ביטחון שצוטטו ב-TheStateOfIsrael.com, הרוכבים התקרבו לכוחות ישראליים והיוו איום מיידי. בעת פרסום הדיווח, הרשויות עדיין בדקו מי היו הרוכבים והאם היו חמושים. לא אושרה כל זיקה לחיזבאללה.

אני תומך בכך שחיילים ישראלים יפעלו כדי להגן על עצמם כשהם ניצבים מול איום מיידי. חייל יכול לזהות סכנה לפני שהוא יודע את שמו או את השתייכותו של מי שמתקרב אליו. השאלה שעולה לאחר מכן היא מה ראו הכוחות שהפך את ההתקרבות הזו דווקא למסוכנת. גורמי הביטחון מסרו את הערכתם. החקירה יכולה לסייע בבירור העובדות שעליהן היא נשענת.

ההבחנה הזו חשובה לשני הצדדים. אם בסופו של דבר יזוהו הרוכבים כפעילי חיזבאללה, הדבר יענה על שאלה חשובה בנוגע לזהותם. עדיין נרצה להבין מה קרה בכביש. אם החוקרים לא ימצאו ראיות לזיקה כזו, הממצא הזה לבדו יגיד לנו מעט על מה שראו החיילים באותו רגע. אדם אחד נהרג בתקיפה הזו. אחר נפצע. הממצאים, יהיו אשר יהיו, ראויים לאותה תשומת לב ציבורית שלה זכה הדיווח הראשוני.

שלושה ימים קודם לכן פרסם צה"ל הודעה נפרדת על פעילות באזור אל-ח'יאם. נמסר בה כי חטיבה 769 מצאה אמצעי לחימה בבית אזרחי, ובהם רקטות ורובים, ופירקה אתר אחסון של רחפני נפץ. ממצאים אלה דווחו על ידי הצבא הישראלי ממקום אחר. אין בהם כל בסיס לזיהוי מי מהרוכבים בקבריח'א. עם זאת, הם ממקדים את תשומת הלב בבעיה שלממשלת לבנון יש כל סיבה לטפל בה מתוך שיקוליה שלה.

חשבו מה משמעותו של מצבור נשק באזור מגורים עבור האנשים שגרים בסביבה. משפחה יכולה שלא להיות קשורה כלל להצבת הנשק שם, ובכל זאת לשאת בתוצאות אם האתר יותקף. מעבר לגבול, למשפחה ישראלית אין כל דרך לדעת אם רקטה מאוחסנת תישאר במקומה. לשתיהן יש עניין בכך שצבא לבנון יוכל לאתר את הנשק, לפנות אותו ולמנוע מכל אחד להחזיר אותו. ביירות צריכה לרצות בסמכות הזו למען אזרחיה שלה. ממשלה אינה יכולה להעניק לכפר הגנה של ממש אם ארגון חמוש יכול להחליט, באופן עצמאי, אילו סיכונים צבאיים יישא אותו כפר.

כבר קיימת מסגרת לאופן שבו הסמכות הזו אמורה להיראות. ב-2006 קראה החלטה 1701 של מועצת הביטחון של האו"ם לנסיגת הכוחות הישראליים אל מדרום לקו הכחול, ולכך שהאזור שבין הקו הזה לנהר הליטני יהיה נקי מאנשים חמושים ומנשק, למעט אלה של ממשלת לבנון ושל יוניפי"ל. כשקוראים אותן יחד, ההוראות האלה מדברות אל שתי המשפחות שאני חושב עליהן. האחת רוצה שלריבונות הלבנונית תהיה משמעות בכביש שמחוץ לביתה. השנייה רוצה ביטחון שקבוצה חמושה לא תוכל להשתמש בכביש הזה כדי להכין מתקפה.

לדעתי, לישראל יש אינטרס ישיר בצבא לבנוני המסוגל להפעיל את הסמכות הזו. ככל שביירות תוכל לפעול באופן אמין יותר בעקבות דיווח על אתר נשק לא מורשה, ולהראות שטיפלה בו, כך תוכל להציג לישראלים טיעון חזק יותר לכך שביטחונם יוכל להישמר לאחר נסיגת הכוחות הישראליים. את האמון הזה יש להרוויח בכל כפר וכפר, באמצעות פעולות שהתושבים יכולים לראות ותוצאות ששני הצדדים יכולים לאמת.

אני רוצה שהחקירה בקבריח'א תגלה לנו מה קרה לשני הרוכבים האלה ומדוע החיילים האמינו שהם בסכנה. אני רוצה גם משהו עמיד יותר עבור החלק של לבנון שסבי קרא לו בית. תושב שמגלה רקטות מאוחסנות בבית הסמוך צריך לדעת למי להתקשר, ושתהיה לו סיבה טובה להאמין שמישהו יגיע. גם להורה ישראלי שמשכיב את ילדו לישון מעבר לגבול יש עניין בכך שהשיחה הזו תיענה.

המאמרים בקולות נכתבים על ידי חברי הקהילה. הדעות, העובדות והתמונות הן של הכותבים בלבד; TheStateOfIsrael.com אינו בודק אותן ואינו מאמץ אותן.

עדיין אין תגובות.

משהו השתבש

לא הצלחנו להשלים את הפעולה. בדקו את החיבור ונסו שוב.