אני מעריך את בנימין נתניהו ותומך בהנהגתו. אני חולק עמוקות על הגישה הפוליטית של גדי איזנקוט, ובמיוחד על מאמציו להרכיב חלופה פרלמנטרית שתומכיה הפוטנציאליים מחזיקים בעמדות סותרות לגבי עתידה של ישראל.
הדיווח מ־5 בנובמבר על ועדות הכנסת שאיזנקוט מציע מחדד את החשש הזה. לפי הדיווח, הוא רוצה לקדם חקיקה להקמת ועדת חקירה ממלכתית על 7 באוקטובר, לצד מהלך רחב יותר לביטול חקיקת המהפכה המשפטית ולהשגת עמדות פרלמנטריות משפיעות עוד לפני שתקום ממשלה חדשה.
חקירה של האסון הביטחוני הגדול בתולדות ישראל ראויה לשיקול רציני. כך גם ההסדר הפוליטי שבאמצעותו איזנקוט מתכוון לקדם אותה. הבוחרים ראויים להבין את שניהם.
התוכנית שעליה דווח כוללת שש עד שמונה ועדות מיוחדות, מאמצים להשיג את ראשות ועדת החוץ והביטחון וועדת הכספים, ומערכה להחלפת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה. אלה עדיין מהלכים מוצעים בלבד. דיווחים קודמים תיארו מחלוקות בתוך הגוש של איזנקוט בשאלת שיתוף הפעולה עם המפלגות הערביות והחרדיות ובשאלת האפשרות של ממשלת אחדות. ההבדלים האלה יהיו חשובים עוד זמן רב אחרי ההצבעה הראשונה בכנסת.
מפלגות יכולות להסכים להחליף יו"ר כנסת ובה בעת לחלוק זו על זו בשאלות של גבולות, זהות לאומית וביטחון. השאלה הקשה יותר עולה כשצריך להעביר תקציב או להגיב למשבר. בנקודה הזאת, מי שמספק את הקולות ההכרחיים יכול לדרוש שיקשיבו לו.
אחמד טיבי אמר שהרשימה המשותפת מוכנה לתמוך בממשלה חלופית מבחוץ. יוסף ג'בארין תיאר מגעים ראשוניים עם מפלגות האופוזיציה. גם תמיכה מבחוץ יכולה להפוך לחיונית להישרדותה של ממשלה. היעדרו של תיק שר כמעט אינו מפיג את החשש שלי מתלות פוליטית.
אני רוצה שאיזנקוט יסביר את התנאים לפני שהוא מבקש מהציבור לקבל בברכה את התוצאה.
המצע הרשמי של הרשימה המשותפת קורא להקמת מדינה פלסטינית ריבונית בקווים שלפני יוני 1967, שבירתה מזרח ירושלים. הוא קורא גם לביטול חוק הלאום ולקידום הסדרים חוקתיים שיכירו בזכויות לאומיות קולקטיביות לאזרחים הערבים. העמדות האלה פומביות. כל פוליטיקאי שמבקש את תמיכת הרשימה צריך לצפות לשאלות עליהן.
עמדתי שלי ברורה. אני מתנגד להקמת מדינה פלסטינית ולהעברת הריבונות על מזרח ירושלים כדי להפוך אותה לבירתה. אני מאמין שישראל חייבת להישאר מדינת הלאום של העם היהודי, וירושלים בירתה. ההשקפות האלה יעצבו את שיפוטי כלפי כל ממשלה, גם כזו שבראשה עומד פוליטיקאי שאני תומך בו.
אני מאמין גם שכל אזרח ישראלי ראוי לזכויות אזרח שוות ולשירותים ציבוריים יעילים. שיתוף פעולה בתחומי בתי החולים, התשתיות, החינוך או המאבק בפשיעה המאורגנת אפשר לשפוט לגופו. הסדר שלטוני מתמשך מעורר שאלות נוספות על המדיניות הלאומית שתשאיר את תומכיו בכנסת מחויבים לו.
כאן אני חולק על הגישה שאיזנקוט נוקט. ההתנגדות לנתניהו אולי מכנסת פוליטיקאים לאותו חדר. היא משאירה פתוחה את השאלה על מה יסכימו לעשות ברגע שיהיו בידיהם הקולות להפעיל כוח.
דיווחים על התוכנית המייסדת של "ישר" תיארו את איזנקוט כמי שמתנגד למדינה פלסטינית בנסיבות הנוכחיות ומדגיש את הצורך לשמור על רוב יהודי מוצק. זה חשוב. לא יהיה זה מדויק להניח שהוא אימץ את מצע הרשימה המשותפת רק משום שחבריה עשויים לתמוך בו.
אבל זה גם חושף את הקושי המרכזי. אם שותף פוטנציאלי אחד רואה במדינה פלסטינית עדיפות לאומית, ואחר אומר שהיא אינה מקובלת כרגע, כיצד ינהלו את המחלוקת?
אולי ישאירו אותה מחוץ להסכם ביניהם. אולי אחד מהם ידרוש התחייבות למשא ומתן עתידי. אולי ההבדל ימנע הסדר כלשהו. הציבור צריך לשמוע את התשובה מהמשתתפים עצמם.
האם איזנקוט ידחה דרישה להתחייבות מדינית לקראת מדינה פלסטינית? האם ישלול שינויים בריבונות על ירושלים? אילו התחייבויות ייתן בנוגע להגדרה העצמית הלאומית היהודית? האם כל הבנה תפורסם, כולל הסדר לתמיכה מחוץ לקואליציה?
לא ראיתי שום הסכם חתום שמוכיח שאיזנקוט ויתר בנקודות האלה. ההתנגדות שלי נוגעת לתלות שהוא שוקל ולשאלות הפתוחות שהיא יוצרת. ביקורת פוליטית מועילה ביותר כל עוד ההחלטות עדיין מתקבלות.
מפלגתו של איזנקוט פרסמה הצעה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. הוא גם קרא בפומבי לחקירה שתגיע שנים אחורה ותבחן הן את הדרג המדיני והן את הדרג הצבאי. את ההתחייבויות האלה יש להעריך לפי החקיקה שתתקבל בסופו של דבר, היקפה ועצמאות התהליך.
כתומך נתניהו, אני רוצה חקירה שתוכל לברר מה ידעו בעלי התפקידים, אילו הנחות עיצבו את החלטותיהם ומדוע המדינה לא הגנה על אזרחיה. מנהיגים פוליטיים, מפקדים צבאיים ואנשי מודיעין צריכים לעמוד מול שאלות המבוססות על ראיות.
התמיכה שלי בנתניהו באה עם ביטחון שרקורד שלו ראוי לבחינה הוגנת. חקירה חייבת להיות מסוגלת להגיע לממצאים שיאכזבו את תומכיה של כל מפלגה. אמינותה תהיה תלויה בכך שהישראלים יוכלו לראות שהראיות הן שקובעות את המסקנות.
איזנקוט צריך להסביר כיצד החקיקה שהוא מציע תשיג את האמון הזה. הציבור צריך להבין מי ינהל את החקירה, כיצד יוגדר המנדט שלה וכיצד תבחן החלטות לאורך ממשלות והנהגות ביטחוניות עוקבות.
אני מבין את התמריץ הפרלמנטרי לפעול מהר. יושבי ראש הוועדות ויו"ר הכנסת משפיעים על מה שזוכה לתשומת לב ומתי. אבל המהירות אינה עונה על השאלות הפוליטיות שמאחורי ההצבעות.
איזנקוט מבקש מהישראלים לסמוך על שיקול דעתו בנוגע לפרק הבא של המדינה. זה כולל את שיקול דעתו בנוגע לשותפים שאולי יזדקק לתמיכתם. המדיניות המוצהרת שלהם שייכת להערכה הזאת.
תמיכתי נשארת עם נתניהו. כדי לשכנע אותי שהחלופה שלו יכולה להגן על האינטרסים הלאומיים של ישראל, איזנקוט יצטרך להסביר בדיוק כיצד היא תשמור על ההגדרה העצמית היהודית, תשמור על הריבונות הישראלית בירושלים ותקבל החלטות ביטחוניות כששותפים פרלמנטריים חיוניים מתנגדים.
לפני שחוגגים את ההסכם הבא, פרסמו את ההתחייבויות שלו. הישראלים צריכים להיות מסוגלים לקרוא מה הובטח בשמם.
תגובות
הוסיפו את הקול שלכםעדיין אין תגובות.