פרט אחד בתיאור המזימה לכאורה בהר הבית נשאר איתי. לדברי החוקרים, צעיר ביקש מאנשים שהכיר עזרה בהכנת חומרי נפץ. מחשבותיי שבות שוב ושוב אל האדם שבצד השני של אותה שיחה. איך מתייחסים ברצינות לבקשה כזו כשהיא מגיעה ממישהו שמכירים מספיק טוב כדי שיהיו סיבות רגילות לסמוך עליו?
הפרשה נחשפה ב-4 בנובמבר. כלי תקשורת ישראליים דיווחו כי חקירה משותפת של משטרת ישראל והשב"כ הובילה למעצרו של תושב בית חנינא שבמזרח ירושלים, בן 19. הרשויות טוענות כי תכנן פיגוע נפץ בשער האריות ולאחריו פיגוע ירי בהר הבית, שכוונו נגד אזרחים יהודים ושוטרים. סוכנות הידיעות TPS וכלי תקשורת בשפה העברית מדווחים כי התביעה הגישה כתב אישום. ההאשמות, ובהן הודאה שלדברי החוקרים מסר בחקירתו, עוד צריכות להיבחן בבית המשפט.
לקורא יהודי חשוב לומר בפשטות את מי, לפי החוקרים, הוא התכוון להרוג. תיאור הקורבנות המיועדים כסתם קהל היה משמיט חלק מהמניע לכאורה. חשוב לא פחות לזכור מי עוד עובר ברחובות האלה. לפי התיאור, החשוד תצפת על האזור בזמן תפילות יום שישי של המוסלמים. פיצוץ בשער של העיר העתיקה יסכן כל מי שיזדמן לעבור בו. התוקף אולי בוחר את קורבנותיו המיועדים. לאנשים ברחוב אין בחירה כזו.
קל לקרוא חקירה שהסתיימה מהסוף להתחלה. הקורא מקבל בכמה פסקאות את האמירות המיוחסות לחשוד, את עדויות המכרים ואת ההכנות שדווחו. אדם ששמע הערה אחת אולי לא ידע דבר על כל השאר. התיאור הפומבי אינו קובע מה הבין כל אחד מהמכרים, איך הגיב מי מהם, או מה עורר לראשונה את תשומת לב החוקרים. לא יהיה הוגן להטיל אשמה על ידי כך שנמלא את הפערים האלה בעצמנו.
ובכל זאת, יש הבחנה שכדאי לעשות. מי שמדבר על מות קדושים עלול להשאיר את שומעו לא בטוח למה התכוון. בקשה מאדם אחר לעזור להשיג את האמצעים לפגוע באנשים נותנת לשומע משהו מוגדר לדווח עליו. הוא יכול לחזור על המילים ששמע, להסביר את הנסיבות ולומר בגלוי מה אינו יודע. הוא אינו זקוק לשום תיאוריה על שכונה שלמה או על קהילה דתית. העדות שלו ממקור ראשון מועילה יותר מכל תיאוריה כזו.
לפי תיאור החקירה, הנאשם אמר שצילומי טבח 7 באוקטובר השפיעו על החלטתו. עבור רבים מאיתנו, התמונות האלה בלתי נפרדות מהחיים שנגדעו ומהמשפחות שנותרו מאחור. האפשרות שמישהו צפה בהן וראה בהן דוגמה ראויה לחיקוי מכאיבה. זו גם טענה שיש לה מקור מוגדר: זה מה שלדברי החוקרים סיפר להם נאשם אחד על המניע שלו עצמו. היא מלמדת אותנו מעט על צעיר אחר שאולי ראה את אותם צילומים.
זו הסיבה שבעיניי יש משקל מיוחד לבקשת העזרה שדווח עליה. זו הנקודה בתיאור שבה כוונה פרטית אולי נעשתה גלויה לאדם אחר, במילים שאותו אדם יכול לזכור ולתאר. אם אנחנו רוצים שאנשים ידברו ברגע כזה, עלינו להבהיר מה אנחנו מבקשים מהם. לדווח על שיחה פירושו לאפשר למי שמוסמך לכך להעריך איום. האחריות להוכיח פשע נשארת בידי התביעה.
אני רוצה שיהודים יוכלו לבקר בהר הבית בבטחה, ושהשוטרים השומרים על הרחובות האלה ישובו הביתה למשפחותיהם. בירושלים, מעשה מניעה אחד יכול להועיל לכולם. אם מישהו שאתם מכירים יבקש אי פעם עזרה בפגיעה באנשים, תוכלו להתחיל במשפט כן אחד: זה מה ששמעתי, וזה הדאיג אותי מספיק כדי לספר לך. כך מקבלים החוקרים משהו שהם יכולים לבחון, והשיפוט בשאלת האשמה נשאר בדיוק במקום שבו הוא צריך להיות: בבית המשפט.
תגובות
הוסיפו את הקול שלכםעדיין אין תגובות.