ראואן אוסמן
@RawaneOsmane · הסברה פרו-ישראלית ומסבירים
רוואן עות'מאן היא פעילה גרמנייה ילידת סוריה, סופרת ועמיתת מחקר המתמקדת בפיוס ערבי-ישראלי.
הבוקר, כולם בגרמניה קיבלו טעימה ממה זה לחיות בישראל.
תורגם מהשפה אנגליתיהודים גאים אינם פותחים נאום במילים «כיהודי גאה». גאווה היא אורח חיים, לא סיסמה. גאווה אמיתית נובעת מהבנה. בלעדיה, גאווה היא בסך הכול תכונה של כסיל. שר החוץ הבריטי ה״יהודי הגאה״ הודיע על סנקציות נגד ההתנחלויות בגדה המערבית. הוא רוצה שהאדמה הזאת תימסר למדינה פלסטינית. המתנחלים קוראים לה יהודה ושומרון. הם לא עברו לשם כדי להתריס בפני ערבים או לעורר אלימות, אלא מפני שהם מכירים את הסיפור שלהם וחיים אותו. הנה חלק ממה שהוא רוצה שישראל תוותר עליו: מערת המכפלה. תל חברון. סוסיא. הרודיון. קבר רחל. שילה. בית־אל. נבי סמואל. קבר יוסף. שכם העתיקה. הר עיבל. סבסטיה. יריחו העתיקה. ארמונות החשמונאים. קומראן. לגנות מתנחלים אלימים שמתעמתים עם ערבים זה דבר אחד, אבל לקרוא לכל התנחלות בלתי חוקית זה דבר אחר. שר החוץ עשה את הדבר השני, אבל בהחלט לא כיהודי גאה. נ״ב. בתמונה אני עם דניאל קאפ בווינה, אסטרטג פוליטי שנלחם ללא לאות למען החטופים. הוא חובש את כובע צה״ל שלו בגלוי וללא התנצלות, כי עבורו הוא אות כבוד. בלי צבא, אנחנו יודעים בדיוק מה קורה ליהודים. #israel @DanielKapp
תורגם מהשפה אנגליתחמאס קרא למתקפה של 7 באוקטובר «מבול אל-אקצא». מהו הסיפור של אל-אקצא?
תורגם מהשפה אנגליתכך ביליתי את יומי בווינה אתמול. יש אנשים שגלגלו עיניים, ויש שנתנו לי סימן של אגודל למעלה. הלוואי שהייתי בבריטניה במקום זאת. בריטניה כבר העניקה 78% ממנדט פלסטינה הבריטי למשפחה ההאשמית מחג'אז, והפכה אותם למשפחת מלוכה בלבנט אף שאינם ילידי האזור. אותה בריטניה מטיפה עכשיו לישראלים, שבנו את ארצם כנגד כל הסיכויים, לחלוק את 22% הנותרים עם הפלסטינים, שסירבו שוב ושוב לחלוק בהם. עכשיו, לאחר שחמאס לא הצליח לקיים את הבטחותיו לשחרור, הקהילה הבינלאומית נכנסת לתמונה כדי לספק את מה שחמאס לא הצליח לספק. שר החוץ הבריטי ה״גאה ביהדותו״ אמר שהוא חייב לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי להציל את פתרון שתי המדינות. פתרון שתי המדינות מת ב-7 באוקטובר. כל מי שעדיין לא מבין את זה, בישראל או בכל מקום אחר, הוא הוזה. מאז היום שבו היהודים החלו לבנות את מדינתם, העולם לא הפסיק ללחוץ עליהם. הגיע הזמן להפסיק להתייחס לפלסטינים כאל ילדים. הגיע הזמן להטיל עליהם אחריות. הגיע הזמן לדחוף אותם להתמודד עם המציאות ולהבין: די, די. #AmIsraelChai #uk #Israel #vienna #kerenhayesod
תורגם מהשפה אנגליתהאם הניצחון הסוחף של מפלגת AfD ביום ראשון הוא הפתעה? בקושי. ב-6 בספטמבר זכתה AfD ב-39 מתוך 83 המושבים בסקסוניה-אנהלט, כשהיא רחוקה שלושה מושבים בלבד מרוב מוחלט. ה-CDU, ששלטה במדינה במשך יותר משני עשורים, צנחה ל-15. AfD היא מפלגת ימין קיצוני שכמעט כל פוליטיקאי מהזרם המרכזי מחרים. ביום שני התעקש הקנצלר מרץ שלעולם לא יעבוד איתה. בינתיים, העיתון האיטלקי לה רפובליקה האשים את מצביעי AfD בבגידה בשבועה "לעולם לא עוד". כמובן, לקולות הליברליים המודאגים אין מה לומר על הקיצוניות של השמאל הרדיקלי שהביא אותנו לכאן. יהירותם של פוליטיקאים עקשנים היא בלתי נתפסת. היגרתי מהמזרח התיכון ב-2011, כדי להימלט מהסטיגמה שניצבה בפניי כאישה גרושה, ולגדל את בני על ערכים מערביים. כאשר פליטים נמלטו מסוריה, יעדם העיקרי היה גרמניה. אנגלה מרקל, כמו מנהיגים אירופים אחרים שהתביישו בכך שצפו באסד טובח בעמו במשך שנים, קיבלה אותם בזרועות פתוחות. היא לא ידעה מה היא מזמינה אל תוך היבשת. איך יכלה לדעת? מי היה מייעץ לה אחרת בברלין ה-woke? אני חזיתי זאת. ב-2015 פרסם מכון וושינגטון את המאמר שלי, שבו הזהרתי מעלייה בלתי נמנעת של הימין הקיצוני, שתוביל להתנגשות בין השמאל לימין. איש בגרמניה לא העריך את "הטון המלודרמטי" שלי. הנה אנחנו כאן. במשך יותר מעשר שנים, אנשים כמוני חיפשו מרכז חזק עם תוכנית הגיונית. הוא מעולם לא הגיע. לכן הרוב הדומם והמתוסכל מביע את מורת רוחו בקלפי. והמתונים עדיין לא מבינים את זה. הניצחון הזה הוא תחילתה של מגמה שתחזור על עצמה ברחבי העולם. מה שהצית אותה אינו חזרתה של גרמניה לעברה הנאצי. אלה עשרות שנים שבהן שמאל מועצם טען לעליונות המוסרית, מתח את שפת שוויון הזכויות עד שהשווה בין פושע לאדם טוב, בין שפוי למשוגע, בין אזרח לזר, והעדיף אידיאלים מופשטים על פני המציאות. החיבור בין האסלאמיזם לשמאל הרדיקלי היה הקש ששבר את גב הגמל. ניצולי השואה מודאגים, בצדק, מהימין הקיצוני הגרמני. הנה תפנית בעלילה שאיש לא ראה מגיעה: תנועת "Free Palestine" עשויה בהחלט להיות המקום שבו העולם מותח את הקו שלו. גרפיקה: דויטשה ולה #DW #deutschland
תורגם מהשפה אנגליתהשבוע מציינים 54 שנים לטבח באולימפיאדת מינכן. ב-5 בספטמבר 1972, חמושים פלסטינים מארגון ספטמבר השחור הסתערו על הכפר האולימפי, הרגו במקום שני ספורטאים ישראלים ולקחו תשעה נוספים כבני ערובה. עד למחרת, כל התשעה כבר היו מתים, לצד חמישה מהתוקפים ושוטר, לאחר שניסיון חילוץ הידרדר לקרב יריות על מסלול ההמראה. כשגדלתי בלבנון, אני זוכרת שצפיתי בטלוויזיה בסרט ״21 Hours at Munich״, יותר מפעם אחת. המבוגרים סביבי שיבחו את האומץ והגבורה הפלסטיניים. אפילו פעם אחת איש לא עצר לומר שהגברים שהיו מטרה היו ספורטאים מוכשרים שהתאמנו כל חייהם כדי להיות שם. להרוג אותם היה דבר פסול, בלתי מוצדק, אכזרי וברברי. איש לא עצר לחשוב מה זה לימד את הילדים שהיו בחדר. מאז שעברתי לאירופה ב-2011, ובמקרה הגעתי לרובע יהודי בעיר צרפתית, אני מנסה להבין מה גרם לתרבות שלנו — בחברות ברחבי העולם הערבי והמוסלמי — להאדיר אלימות ולרומנטיזציה של המוות. מה גורם לכל תרבות לבחור בשנאה ובתוקפנות על פני רציונליות וטוב לב, כאשר האחרונים הם שבפועל בונים יציבות, הרמוניה, שיתוף פעולה, התקדמות, שגשוג וחדשנות? אני מבינה את ההיסטוריה שהביאה אותנו לכאן. אני עדיין לא מבינה את ההיגיון. מה הטעם להרחיב את שטחך ולשלוט באחרים, כאשר האזרחים שלך הם אלה שנמלטים, ועוזבים את בית האסלאם לטובת בית המלחמה? אם למדתי דבר אחד אחרי שנים של הרהורים, זה חייב להיות הדבר הזה: שנאה היא הרסנית לעצמה. נ.ב. התמונה צולמה באתר, במלאת 50 שנה לפיגוע.
תורגם מהשפה אנגליתהאם ערבים יכולים להיות אנטישמים? לא הייתה תנועה פוליטית שנקראה «אנטישמיות» עד שמסית גרמני טבע את המונח בשנת 1879, דווקא כדי שלא יצטרך להשתמש במילה הגרמנית הפשוטה לשנאת יהודים, «Judenhass». וילהלם מאר, מייסד «Antisemiten-Liga» (הליגה האנטישמית), טבע את «Antisemitismus» כדי להחליף את «Judenhass». הוא לא רצה ששנאת היהודים שלו תישמע דתית (כמו ההאשמה הישנה «רוצחי ישו»). הוא רצה שהיא תישמע מדעית. לכן הוא שאל את «שמי», מונח מן הבלשנות של המאה ה־18 שסיווג משפחת שפות (עברית, ערבית וארמית), וארז אותו מחדש כ«גזע» שהיהודים כביכול השתייכו אליו. הוא כבר השתמש ב־«Semitismus» בחוברת קודמת כדי להתכוון ל«יהדות» ול«רוח היהודית» המדומיינת, קונספירציה עולמית יהודית בדיונית שהוא המציא, ולא מושג אמיתי וניטרלי שהוא הגיב אליו. מהרגע שבו «Antisemitismus» נכנסה לאוצר המילים הפוליטי, היא התכוונה לדבר אחד: שנאת יהודים כיהודים. היא מעולם לא עסקה בערבים, ומעולם לא ב«עמים שמיים» באופן כללי. זו גם הסיבה שאסור לכתוב את המונח לעולם במקף, «anti-Semitism». המקף מרמז על קיומה של «שמיות» אמיתית ונגדית, שהאנטישמים מגיבים אליה, כאילו העוינות כלפי יהודים הייתה סימטרית לזהות שמית רחבה יותר. סימטריה כזאת אינה קיימת. חוקרים, יד ושם והמוזיאון הלאומי להנצחת השואה של ארצות הברית כותבים את המילה כיחידה אחת, «antisemitism», בדיוק כדי להבהיר שהיא מציינת שנאה מסוימת, ולא קטגוריה לשונית. לכן, כשאנשים טוענים שערבים אינם יכולים להיות אנטישמים מפני ש«גם ערבים הם שמים», הם אינם מעלים טענה בלשנית. הם חושפים שאינם מכירים את ההיסטוריה של המונח. דיבור בשפה שמית מעולם לא היה הקריטריון. שנאת יהודים כיהודים היא הקריטריון. עכשיו, למקרה שמישהו חושב שאיני מודע לקשר הנאצי לאנטישמיות בעולם הערבי כיום, אני מודע לו היטב. המופתי הגדול של ירושלים, חאג׳ אמין אל־חוסייני, לא התחיל לשנוא יהודים מפני שהתעמולה הנאצית השפיעה עליו. האג׳נדה הפוליטית שלו הצטלבו עם שלהם. זו הסיבה שהוא שיתף פעולה, סייע לגייס מוסלמים בבלקן לוואפן־אס־אס, והשתמש בתשתית הנאצית כדי להילחם ביהודים בעולם הערבי, בזמן שהם תקפו יהודים באירופה. בהנחייתו, רדיו ברלין הסית בערבית נגד יהודי עיראק, והזין ישירות את הפרהוד ביוני 1941, כאשר הרוב המוסלמי בבגדאד פנה נגד שכניו היהודים ורצח מאות מהם. אבל זמן רב לפני שפגש אי פעם את היטלר, המופתי כבר הפך מחלוקת פוליטית עם הציונים על תביעות לאומיות מתחרות למלחמת קודש בין מוסלמים ליהודים, תוך שימוש בהר הבית ככלי שלו. וזמן רב אחרי שהמופתי והיטלר נעלמו, אני עצמי קניתי בדמשק עותק בערבית של «מיין קמפף» בפחות מדולר. התעמולה הנאצית עדיין מופצת בחופשיות בחלקים נרחבים של העולם הערבי. אבל שנאת יהודים לא התחילה כשגרמניה הנאצית הפכה אותה לפופולרית. הנאצים, שהובסו באירופה, העבירו את הלפיד לעולם הערבי. לצד השנאה המושאלת הזאת מתקיים זרם נפרד ועתיק יותר, שראשיתו בסכסוכים של הנביא עצמו עם השבטים היהודיים בחצי האי ערב. כשמפגינים קוראים «ח׳ייבר» ברחובות המערב, הם אינם מהדהדים את גבלס. הם מהדהדים דבר שקדם לו ב־1,300 שנה. זו התמונה כולה: מונח מודרני, שטבעו במיוחד כדי לציין שנאה ליהודים; ברית נאצית־ערבית במאה ה־20 שהעניקה לו טווח מוסדי חדש; וזרם דתי עתיק יותר שאין לו שום קשר לאף אחד מהם. שלושתם אמיתיים. אף אחד מהם אינו פוטר ערבים מלהיות אנטישמים. #Perth
תורגם מהשפה אנגליתאישה בשם סטפני בנשימול התעמתה עם ממדאני בבורו פארק. זמן קצר קודם לכן קיבלו אותו באייכלר׳ס, לפני ראש השנה, לצילום תדמיתי שהוצג כמחווה של רצון טוב. היא חשפה את זה כמו מלכה. היא קראה תיגר גם על היהודים שהצטלמו לצדו, ואמרה לו שלא לכל היהודים יש זיכרון של דג זהב. כמה יהודים חסידים פנו נגדה במקום זאת בגלל «הפרעה» לראש העיר ובגלל שהייתה גסת רוח. לא בגלל האנטישמיות שעליה הצביעה, אלא בגלל ההפרעה. בואו נדייק במונחים. אנטישמיות היא שנאת יהודים. אנטי-ציונות היא שנאת יהודים שמתרחבת לכל מי — יהודי או לא — שתומך בריבונות יהודית במדינה היהודית היחידה בעולם. היא מחריגה יהודים שמתנגדים בעצמם לריבונות הזאת. אלה הם «היהודים הטובים», לפי הנרטיב האנטי-ציוני. אז האם מחייכי הסלפי באייכלר׳ס היו שונאי עצמם? לא בהכרח. ייתכן שחלקם באמת תומכים בישראל ובכל זאת בוחרים בפייסנות, מחייכים למצלמה, שומרים על השלום ונמנעים מעימות עם בעלי הכוח. זה לא חדש. בשנה שעברה לחצו יהודי ניו יורק את ידו של אל-ג׳ולאני בדמשק, תרמו לו והרגיעו אותו שאין להם שום קשר לישראל. לפייסנות יש היסטוריה ארוכה ומשפילה. אנשים חופשיים לבחור את אסטרטגיית ההישרדות שלהם. אבל מאז 7 באוקטובר, כשהמחיר של ה«מטרה» הזאת נמדד בעשרות אלפי חיים ובגל של אנטישמיות עולמית, הפייסנות כלפי מי שנושאים את האג׳נדה הזאת מפסיקה להיראות כמו אסטרטגיה ומתחילה להיראות כמו בגידה. סטפני אמרה את מה שכמעט אף אחד לא רוצה לומר בקול: זה לא בסדר. לקבל את ממדאני זה לא בסדר. להצביע עבורו זה לא בסדר. ללחוץ את ידו של אל-ג׳ולאני זה לא בסדר. לא משנה כמה אנשים צועדים למען פלסטין, כולל ראש העיר של ניו יורק עצמו; המטרה, כפי שהיא כיום, מגינה על כל מה שלא צריך להגן עליו. כל מי שעמדתו מתיישרת עם חמאס אינו ולא יכול להיות חבר של העם היהודי. #Mamdani
תורגם מהשפה אנגליתאני באוסטרליה כבר שלושה שבועות, ואני חייבת לומר: זו ללא ספק המדינה האהובה עליי. האם אני אוהבת אותה יותר מישראל? לא. אבל ישראל היא לא רק מדינה בשבילי. היא נס, והיא הבית. האוסטרלים ידידותיים להפליא, נינוחים ומנומסים. לא פלא ששרה ששון היא אחת מחברותיי היקרות ביותר. תמיד חשבתי שהיא עשויה מחומר אחר. מסתבר שהיא קיבלה את הקסם הזה מהגדילה כאן. זה לא רק האנשים. גם הנוף רחוק מאוד ממה שאני רגילה אליו באירופה ובאזור הים התיכון. ואף על פי שעבדתי כל הזמן, זה היה הדבר הקרוב ביותר לחופשה שהיה לי מזה שנים. כאן, מגן דוד סביב צווארי אינו הצהרה. הוא כמעט בלתי נראה, עד כדי כך שלרגע שכחתי שאני פעילה ושאנחנו במלחמה. וזה מעלה את השאלה: איך לכל הרוחות הגיעה האנטישמיות לחלק הזה של העולם וגבתה חמישה עשר חיים בחוף בונדי? כאן, במיוחד בפרת' השקטה והמרוחקת, הזמן האט ואפשר לי ממש לנשום. זכיתי לראות את בני במשך שלושה שבועות, בפעם הראשונה מאז 7 באוקטובר, והשלמנו את כל המריבות והשיחות שהחמצנו. אין דבר יקר לנו יותר מילדינו. חוץ מנכדים, כך אומרים לי. ולהם אנחנו חייבים עולם טוב יותר. עם האנרגיה הזאת נטענתי מחדש באוסילנד ואני מוכנה לספטמבר עמוס: וינה, ציריך, שיקגו, דנוור וכמובן ירושלים לקראת החגים. לפני שאיזה חכם-בלילה ישאל מי מממן את «נסיעות היוקרה» שלי: אני דוברת ציבורית שארגונים מזמינים כדי לחלוק את הסיפור שלי ואת מחשבותיי. אני מדברת בעיקר באירועי התרמה למען ישראל, מציגה את הטיעון בעד אלוהים ובעד הציונות, התרומה הצנועה שלי למלחמה הזאת בין טוב לרע. בנימה אישית: הוספתי «קשר אוסטרלי» לפרופיל של הגבר הישראלי הציוני שאיתו אני עומדת להתחתן. כאן, בדיוק כמו בישראל, גברים עדיין מתנהגים כמו גברים. כמו ג'נטלמנים (שפם כלול), וזה למרבה הצער מטבע נדיר בימינו.
תורגם מהשפה אנגליתהקריאה שלי הבוקר בסידני. דניאל, נכדתו של אדי יקו, העניקה לי את ספרו לפני כמה ימים. כמה סיפורים נוספים על השואה אני יכול לקרוא? כמה שאוכל. כל סיפור מוסיף פרט, צבע, עיר, פנים, שם, סוד, הישג, הקרבה, שקר, תפילה, לקח, דמעה, אובדן, השראה, קשר, תכסיס. דרך הסיפורים האלה אנחנו מבינים מה קרה לעולם. איך המפלצתיות השתלטה על התבונה. איך הפוליטיקה משנה את המציאות. איך מנהיגים יכולים לתמרן את ההמונים כדי לבצע את סדר היום שלהם, ובאיזו קלות הם יכולים להפוך מיעוט לשעיר לעזאזל כדי לכסות על הכישלונות שלהם. בשנות השלושים היטלר הבטיח להשיב לגרמניה את תהילתה לאחר תבוסתה המשפילה במלחמת העולם הראשונה. הוא רצה למחוק את הערכים היהודיים-נוצריים ולהשיב את הסדר הטבעי: הישרדות המתאימים ביותר. המתאימים והמשובחים ביותר, אלה שבראש שרשרת המזון, היו הארים העליונים. תורת הגזע שלו קבעה שהיהודים אינם ראויים. היהודים, שהיו בין המומחים המיומנים ביותר ובעלי המוחות המבריקים ביותר, היו בעיניו בני-סילוק. ובכל זאת, בקרב הערבים, שלפי ההיגיון הגזעני שלו עצמו לא היו קרובים כלל לרמת התחכום האינטלקטואלי והתרבותי הזו, הוא חבר לחאג' אמין אל-חוסייני והעריץ את האסלאם. לא את המוסלמים, לא את הערבים, אלא את האסלאם כאידאולוגיה. אלברט שפר מדווח בספרו בתוך הרייך השלישי שהיטלר אמר: “אמונה כזאת התאימה להפליא למזג הגרמני.” ואכן, ההיסטוריה האכזרית, חסרת הרחמים וההתפשטותית היא שהרשימה את המנהיג הנאצי. כשדן בקרב טור (או פואטייה) ובמה שהיה קורה אילו הביסו הערבים את הפרנקים בשנת 732, היטלר אמר, לפי הדיווחים, שהדת המוחמדית הייתה מתאימה יותר לאירופה מאשר הנצרות. “למה זה היה חייב להיות הנצרות, עם הענווה והרפיון שלה?” הוא אמר. לאחר שגרמניה הובסה במערב, אין פלא שנאצים בכירים רבים מצאו מקלט בעולם הערבי, במיוחד בקהיר ובדמשק, ייעצו לצבאות וסייעו בפיתוח מנגנוני המודיעין הידועים לשמצה שדיכאו אוכלוסיות מקומיות וזממו נגד ישראל, והמשיכו את מה שהיטלר התחיל. מאז 1979, ציר ההתנגדות, בהובלת הרפובליקה האסלאמית של איראן, לקח על עצמו את המשימה הזאת. השבעה באוקטובר היה המערכה הראשונה של פתרון סופי שני נגד היהודים ונגד כל מי שעומד לצדם. במיוחד האמריקאים, שבמשך שבעת העשורים האחרונים לא התנצלו על קשריהם החזקים עם ישראל, והדמוקרטיות המערביות שעדיין מוכנות להגן על הציוויליזציה היהודית-נוצרית מפני הכוחות התיאוקרטיים, המרקסיסטיים, הקומוניסטיים והאסלאמיסטיים שפועלים, בנפרד ובברית לא קדושה, לפרק אותה.
תורגם מהשפה אנגליתסבאבא סידני מציעה שווארמה ופלאפל לא רעים, טעם של בית לכל מי שמגיע מהמזרח התיכון. ואם אתם מזדהים עם האבטיח, הנה ההכרה שלכם: פעם זו הייתה פלסטין. עד שההאשמים הפכו את רובה לירדן, והיהודים הפכו את השאר לישראל. נותר רסיס שבו הזמן עומד מלכת, ושבו אנשים חיים בלימבו ונשבעים לבטל את ההיסטוריה. זה לא עבד עם ירדן. אולי הגיע הזמן להודות בתבוסה, להכיל את הנזק, ולאפשר לאנשים לבנות את חייהם במקום לרדוף אחר אשליה. טרם שמעתי מנהיג פלסטיני ערבי אחד שאכפת לו יותר מהאנשים מאשר מהמטרה.
תורגם מהשפה אנגליתפלסטינים יקרים, למען ילדיכם, הפסיקו לשקר. #gaza #israel
תורגם מהשפה אנגליתאיראן חופשית #makeirangreatagain #irgcterrorists
תורגם מהשפה אנגליתבאתר הטבח בבונדי בסידני פגשתי כמה אנשים מדהימים, ובהם קופטי מצרי ששטפו לו את המוח כדי שיתמוך בעניין הפלסטיני באוניברסיטה בקליפורניה. היום שמות משפחת ביבס מקועקעים על זרועו.
תורגם מהשפה אנגליתאני נלחם נגד העניין הפלסטיני. הוא לא הביא דבר מלבד כאב לכל מי שבמזרח התיכון. די, מספיק. הגיע הזמן לבטל את הפרויקט הזה.
תורגם מהשפה אנגליתפרסמתי תמונה של מותג חומוס הקרוי על שם ירושלים, שראיתי בסופרמרקט בסידני. כרגיל, התגובות התמלאו באנשים שהאשימו את היהודים ב"גניבת" חומוס מהפלסטינים. אז הנה שאלה לאלה ששונאים אותי כי אני עומדת לצד היהודים: האם אתם אומרים שהיהודים גנבו את התזונה שלהם מהמקומיים, או את המתכונים שלהם מהערבים? כך או כך, לפני שאתם מגיבים לפוסטים שלי ומשדרים את בורותכם, עשו קודם את הדבר הבא: חפשו את סחיח אל-בוח'ארי 5686. אחר כך חזרו והסבירו לי מדוע הנביא מוחמד יעץ לאותם גברים חולים לשתות חלב גמלים ושתן גמלים. רמז: חצי האי ערב היה ברובו מדבר. חומוס פירושו המילולי בערבית הוא "גרגרי חומוס". האם היהודים למדו לאכול גרגרי חומוס מהערבים? גוגל אומר: גרגרי חומוס הם בין המזונות המבויתים העתיקים ביותר בתולדות האנושות; הם גודלו לראשונה לפני כ-10,000–11,000 שנה בסהר הפורה — במיוחד בדרום-מזרח טורקיה ובצפון סוריה של ימינו. הם היו חלק מהמהפכה החקלאית הראשונה, לצד חיטה, שעורה ועדשים. משם הם התפשטו ברחבי הים התיכון והמזרח התיכון, ולבסוף הגיעו להודו, שם הפכו למזון בסיס. גם היוונים והרומאים אכלו אותם — המילה הלטינית *cicer* הולידה כמה מהשמות האירופיים לגרגר החומוס. בערבית, גרגר חומוס הוא *ḥummuṣ* (حمص); המאכל שאנו קוראים לו חומוס הוא ליתר דיוק *ḥummuṣ bi-taḥīna* — גרגרי חומוס עם טחינה. לכן, זמן רב לפני שהאסלאם התקיים (והאסלאם בן 1,400 שנה), אבותיי במה שמכונה המזרח התיכון כבר אכלו גרגרי חומוס. בלבנט, בסהר הפורה ובמסופוטמיה — שם הומצאו ממש האלפבית והגלגל — החקלאות סיפקה את מזון הבסיס הזה במשך אלפי שנים. חומוס אינו פלסטיני. יש מתכונים פלסטיניים מודרניים. לבנוניים. טורקיים. ישראליים. עיראקיים. סוריים. ובתוך כל אחת מהמדינות האלה, הגאוגרפיה מוסיפה עוד יותר גיוון, מהר הלבנון ועד חלב, מאיזמיר ועד עכו, ממוסול ועד בגדאד ועד אדנה. מה שנקרא כיום "ישראלי" הוא סל של טעמים שנאספו מכל רחבי העולם, כולל המסורת הים-תיכונית. והאם אני צריכה להזכיר לכם שיותר מ-850,000 יהודים נעקרו ממדינות ערב? אתם לא יכולים גם לאסור עליהם לאכול את האוכל של אבותיהם שלהם. לפני שאתם כותבים תגובות מטופשות, לכו ללמוד על ההיסטוריה היהודית בעיראק או בסוריה של ימינו. קהילות יהודיות חיו באזור שלנו זמן רב לפני שהערבים כבשו אותו אי פעם.
תורגם מהשפה אנגליתהפעילה הפלסטינית-אמריקאית רימה ג'לאק מבקרת בטריפולי שבלבנון יחד עם "כוכב" המשט היהודי-אמריקאי ששונא את עצמו, ג'ייקוב ברגר, ומפרסמת חדשות גדולות: הוא בטוח שם! אני לא יכולה לדמיין שמישהו ייפול לשטות הזאת. מי ידע שיהודים יהיו בטוחים אם יתרחקו מהמדינה היהודית היחידה על פני כדור הארץ, יגנו את הריבונות היהודית, ילעגו לעמם ויעודדו את אויביהם? הקאפו הקדימו אתכם במנגנון ההישרדות הזה — במודע או שלא במודע. @jacobbergeractor #lebanon
תורגם מהשפה אנגליתלא לפתרון שתי המדינות. הרכבת הזאת כבר יצאה. לא כל קבוצה שמסוגלת להתקף זעם דרמטי זוכה בזכות למשול בעצמה. הכורדים ראויים למדינה הרבה יותר מכפי שהפלסטינים היו ראויים לה אי פעם, והם מעולם לא ניסו לגרור אזור שלם לתהום כדי להשיג אותה. אם התביעה הלאומית שלכם בנויה על כשלי היגיון, לא מתגמלים אתכם במדינה רק מפני שהקיצונים שביניכם עלולים לחרוך את הארץ אחרת. אין מדינה לצד ישראל. העניין הפלסטיני הגיע למקום שבו צריך «לבטל את המשימה». כבר שנתיים אני צופה ביצירת ה«פלסטיני» החלופי, והגיע הזמן לומר זאת. אני רואה יהודים מריעים לאחמד פואד אל-חטיב וחוגגים אותו כפרגמטיסט רדיקלי. הוא מבקר את חמאס, ועל כך הוא זוכה לקרדיט. הוא גם מבקר את ממשלת ישראל, דבר שמשמח רבים, ומצהיר בבירור בביוגרפיה שלו שהוא «בעד פלסטין ונגד חמאס ואלימות, בעד שלום ודו-קיום». בואו נפרק את זה. בעד פלסטין? איזו פלסטין? אלא אם הוא מתכוון לירדן, הוא מקדם את אותה מטרה שמקדמים «לוחמי החופש», רק בדרך אחרת להגיע אליה. נגד חמאס? זה המינימום, אחרי מה שהם עשו לעמם שלהם בעזה. נגד אלימות? ישראל ניצחה בכל מלחמה. אלימות מעולם לא הייתה האסטרטגיה המנצחת, במיוחד לא בעיניו של פרגמטיסט רדיקלי. בעד שלום? איך נראה השלום הזה? ויתורים? סוף המלחמה? ישראל מניחה את נשקה? משאלת לב שהפלסטינים לא יתקפו שוב? דו-קיום? עם מי, בין מי למי? ערבים נוצרים ומוסלמים, דרוזים ובדואים חיים בדו-קיום עם יהודים, מזרחים, אשכנזים וספרדים כאחד, בתוך ישראל. הערבים הפלסטינים נכשלו בדו-קיום עם כולם: יהודים, מוסלמים ונוצרים כאחד. הם נכשלו בירדן. ספטמבר השחור. הם נכשלו בלבנון, גררו את המדינה למלחמת אזרחים שהסתיימה בגירושם שלהם לתוניסיה ב-1982. הם נכשלו בכווית, שבה 200,000 גורשו ב-1991 לאחר שערפאת תמך בפלישה של סדאם, ועוד 200,000 שנמלטו מעולם לא הורשו לחזור. הסכמי אוסלו לא הצליחו להוכיח שהם כשירים למשול בעצמם. אחרי כל הכאב שהם הסבו למזרח התיכון במשך עשרות שנים, הגיע הזמן שהם ייסוגו צעד ויבטלו את המשימה. מי שמקדם הקמת מדינה פלסטינית תמיד יתקבל היטב ב-CNN. אבל למה יהודים כלשהם תומכים בזה? למה לתת לאשליית הדו-קיום הזאת הזדמנות נוספת להכות שוב? למה לעזור להשיג את מה שחמאס לא הצליח להשיג? מה שתושבי עזה זקוקים לו נואשות אינו הנטל של בניית מדינה. הם זקוקים להפסקה מהחתירה להקמתה. הם זקוקים למיטה חדשה, למקלחת חמה ולתוכנית אינטנסיבית לדה-רדיקליזציה שתלמד הישגים באמצעות משהו שאינו «להרוג יהודים». לפני שמישהו יבטיח לישראל שתושבי עזה נטשו את האלימות, ללא ראיות, שייצאו קודם מעזה שאינה ראויה למגורים וירכשו את אמונה של מדינה אחת שאינה ישראל. ישראל היא האויבת המושבעת לפי הסיפור שלהם עצמם, אז נמצא את אחד מתומכיהם שייקח על עצמו את הפרויקט הזה תחילה, במקום לדרוש את אמון ישראל כצעד הפתיחה. #Israel #palestine #kurdistan
תורגם מהשפה אנגלית