모셰 페이글린
@moshefeiglin · 이스라엘 야당 및 전직 공직자
모셰 페이글린은 이스라엘 정치인입니다.
“나는 거짓된 도덕 때문에 여러분의 생명을 위험에 빠뜨리는 데 동의하지 않습니다. 여러분이 무엇을 위해 싸우는지 알고, 그 길의 정당성을 믿으며, 여러분의 생명이 언제나 적의 생명보다 우선한다는 것을 알기를 바랍니다.” 이것이 제가 오늘 예루살렘 아인 케렘의 농업 고등학교 11·12학년 학생들에게 한 말입니다. 이 청소년들은 이스라엘 국가 전사들의 다음 세대가 될 것입니다! 그리고 그들은 우리가 근본부터 디스켓을 바꾸고 이스라엘을 승리하는 유대 국가로 만들 자격이 있습니다!
히브리어에서 번역됨העלילה נגד ישראל מתמקדת תמיד בנקודה המוסרית החלשה שלנו. לא! הנקודה המוסרית החלשה שלנו אינה שהרגנו המוני עזתים בעקבות טבח שמחת תורה, אלא בדיוק להיפך. הנקודה המוסרית החלשה שלנו הייתה שגם כשקיבלנו את סטירת ההשכמה המצלצלת והנוראה ביותר, עדיין הכפפנו עצמנו למוסרה של יבשת אושוויץ, למוסרם של שורפי דרזדן וילדיה ומעלי תינוקות הירושימה בפטריה גרעינית השמימה. במקום להיצמד למוסר האמיתי, מוסר צור ישראל, העדפנו את מותם של חיילינו בתוככי המלכודות, ובלבד שנישא חן בעיני צבועי אירופה. ובכן, אומרים לנו צאצאי הנאצים ועוזריהם, מן ההאשמות הללו רציתם לברוח - אך בדיוק בכך נאשים אתכם. אם במקום להתבכיין שנתיים לצוררים עם תמונות החטופים היינו כובשים מיד את כל עזה, מגרשים מיד את כל היישות האיסלאמו-נאצית שבמו ידינו הקמנו בה - באוסלו ובהתנתקות - ומקימים במקום את שדה התעופה הבין-לאומי החדש של ישראל והתיישבות יהודית שוקקת, כל פתחי הביוב בעולם שמהם בקעו השדים האנטישמיים הללו נותרים היו סגורים, וגם סרט הבלע הזה לא היה בא לעולם.
לא להאמין! טל ינון דרדיק שוב בכלא ניצן. שוב בצו מינהלי. ושוב שובת רעב! בלי כתב אישום, בלי משפט, מבלי שתיתנן לו הזכות הבסיסית ביותר לדעת במה הוא מואשם ולהתגונן. אסור להשאיר אותו לבד. המאבק של טל ינון אינו רק מאבקם של המתיישבים ביהודה ושומרון. זה מאבק על זכויות האדם הבסיסיות ביותר של כל אזרח בישראל - מימין ומשמאל. אני איתך, טל. אני קורא לציבור כולו להתייצב שוב מאחורי טל ינון דרדיק. שתפו את הסרטון. השמיעו קול. אל תתנו לזה לעבור בשקט!
לפני שנה בדיוק נרצח צ׳רלי קירק. הוא נרצח במקום שבו הרגיש הכי בבית: מול צעירים בקמפוס, כשהוא יושב תחת כיפת השמיים ומזמין את מי שחושב אחרת לגשת למיקרופון, להתווכח איתו ולנסות לשכנע אותו. כדור אחד ניסה לשים סוף לעצם האפשרות של קיומה של שיחה כזאת. כשצפיתי בתמונות המזעזעות מאותו אירוע, ידעתי מיד שהתגובה הנכונה לרצח של צ׳רלי היא להמשיך לדבר על הכל! גם אם לא מסכימים וגם אם האמת אינה נוחה! וכך נולד אצלנו מסע “שכנע אותי”. יצאנו לכיכר ציון בירושלים. משם לכיכר הבימה בתל אביב. המשכנו לבני ברק ורמת גן, לבאר שבע, לאוניברסיטה העברית ולאוניברסיטת אריאל ולעוד עשרות מפגשים ברחבי הארץ. הצבנו כיסא ומיקרופון ואמרנו לכל מי שרוצה: אני כאן. אתה לא מסכים איתי? מצוין. בוא. שאל. תקוף את הטיעון. הצג טיעון אחר. שכנע אותי. ודיברנו על הכול. על יהדות ודמוקרטיה, על ביטחון ועל עזה, על כלכלה וחירות, על דת ומדינה, על גיוס, ועל זהותה של ישראל - כל אותן שאלות שהפוליטיקה הישראלית מעדיפה בדרך כלל לצמצם לסיסמאות חלולות. לא תמיד הסכמנו. בדיוק להפך. אבל גילינו שוב ושוב דבר פשוט שכמעט נשכח בעולם המערבי: אפשר לחלוק באופן עמוק, אפילו חריף מאוד, בלי להפוך את האדם שמולך לאויב שצריך להשתיק. אחרי שיצאנו לדרך, ראינו בסיפוק עצום איך יוזמות דומות וברוכות של שיח פתוח החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם בכל פינה. וטוב שכך! הסכר נפרץ, והשטח הוכיח שהציבור הישראלי לא מפחד מוויכוח נוקב - הוא צמא לו. צ׳רלי קירק הבין שהמאבק הגדול של דורנו אינו רק על עמדה כזו או אחרת. הוא על עצם האפשרות לחפש אמת בחברה שהולכת ומאבדת את היכולת לשמוע אמת שאינה נוחה לה. רוצחו הצליח לקטוע את חייו בגיל 31 - אבל הוא לא הצליח לקטוע את השיחה. נמשיך לדבר, נמשיך להתווכח, נמשיך לשאול שאלות ונמשיך לתת את המיקרופון גם למי שחושב בדיוק הפוך מאיתנו. כי רעיון רע לא מנצחים בכדור - אלא רק באמצעות רעיון טוב יותר.
לקראת סיומה של שנת תשפ"ו, מתחילה להאיר את שמי ארצנו זריחה של חזון חדש ודרך חדשה. כשהפוליטיקה הישנה, מתעקשת להמשיך ולהשתמש באסון לניגוח הדדי ולהעמקת השנאה, באה זהות, מכירה באחריותם של שני הגושים ומסמנת את הכוון הביטחוני היחיד שימנע את הטבח הבא: * קוד אתי חדש לצה"ל שבבסיסו ערכי תורת ישראל:" לזרעך נתתי את הארץ הזאת", "הקם להרגך השקם להרגו" ! "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם". * ניקוי הצבא מן המעורבות המשפטית ושינוי מוחלט בהוראות הפתיחה באש. * ניקוי הצבא מקצונת ווקסנר והצבת פיקוד חדש ומנצח מתוך דור הגבורה. * גיוס מחודש ומהיר של מאות אלפי החיילים שצה"ל הפרוגרסיבי שיחרר בעשור האחרון. מודל גיוס שוויוני ומתאים גם לחרדים. * בניה מחודשת ומהירה של צבא היבשה והאוגדות שחוסלו על ידי אייזנקוט ושאר הרמטכ"לים בעשור האחרון. * התנתקות מהירה ונחושה מן התלות באמריקנים. * מחיקת חזון הווילה בג'ונגל, ואסטרטגיית הפשיטות והסבבים המדממים הנגזרים ממנו. * בניית הצבא ככזה המשרת את חזון המעצמה האזורית - כיבוש גירוש והתיישבות בכל שטחי ארץ התנ"ך שמהם נותקף ובריתות אזוריות עם הדרוזים והכורדים. כשכל המפלגות כולן, מציעות פתרונות אזרחיים שמשמעותם עוד ועוד כח למדינה, ופחות ופחות כח לאזרחים, זהות אומרת: "המדינה היא לא הפתרון, המדינה היא הבעיה" ולכן- * מספר משרדי הממשלה יעמוד על 11 בלבד! * השוק הכלכלי יהיה חופשי באמת: משבצות הקרקע לבניה יחולקו לכל משפחה יהודית בישראל וקודם כל ללוחמים. חסמי היבוא יבוטלו, רגולציות ופרוטקציות למקורבים יעלמו, המס יהיה שטוח ומינימלי. * חירות האדם תפרח: לא מצלמות מעקב! לא כסף דיגיטלי! ולא הזרקות בכפיה. זהות אומרת לאזרחי ישראל, אנחנו לא הילדים של מדינתנו היקרה אנחנו ההורים שלה. אנחנו ננהל אותה, ולא היא אותנו. וכמו הורים טובים ואחראיים, נשמור עליה כבבת עיננו, וגם נדע כשצריך, להציב לה גבולות. זוהי זריחת הזהות והחירות היקרות מפז שזהות מבשרת לקראת שנת תשפ"ז הבאה עלינו לטובה ולברכה: זהות לאומית מוצקה וחירות אישית ללא פשרות. שנה טובה ומאושרת לכל הזהותניקים ולכל עם ישראל! היו עמנו הערב ב-17:00 בלייב חמש על חמש המסכם את השנה שחלפה ומכין אותנו לקראת אתגר השנה החדשה.
אין לי אשליות למכור לכם. אך ורק אמת. בשיחה עם אדם אטיאס דיברנו על מה שבאמת ישנה כאן את המציאות: חופש כלכלי אמיתי עם ליברליזציה ומטבעות מבוזרים, וקיצוץ חד במנגנון המנופח מ-34 משרדי ממשלה ל-11 בלבד, בדיוק כמו שעושים בעולם. אני לא נביא ולא מתחייב על פוליטיקה עתידית שאיש אינו יכול לחזות, אבל דבר אחד ברור לכל מי שעוקב אחריי לאורך השנים: מה שכתבנו והתרענו עליו, תמיד התממש בסוף. התוכניות לתיקון כבר מוכנות במצע זהות ועכשיו זה הזמן ליישם. צפו בקטע המלא.
לא נסוגותי במילימטר מהעקרונות הכלכליים שלי. הכל עדיין שם, במלוא התוקף: שוק חופשי אמיתי, ביטול המצלמות בדרכים, עצירת המאגר הביומטרי והגנה על חירות הפרט. הנושא הכלכלי חשוב מאין כמותו - אבל היום הוא במקום השני. יש מי שטוען שאין ביטחון בלי כלכלה. ההפך הוא הנכון: אין כלכלה בלי ביטחון. אם לא נהיה כאן - שום כלכלה לא תהיה כאן. @cartrigeblower
רוצים לדעת איך לוקחים מכם את החופש בלי שתשימו לב? תסתכלו על הארנק שלכם... שמתם לב לשלטים החדשים בחנויות: "אצלנו משלמים רק באשראי או באפליקציה"? מספרים לכם שזו החלטה של החנות, או שזה הכל חלק מ"מלחמה בהון השחור". אל תאמינו לסיפורים האלה. המדינה פשוט חונקת את הכסף המזומן לאט ובשקט: קודם אמרו לכם שאסור לקנות במזומן מעל 6,000 שקל. אחר כך קבעו שאסור להעביר בין שני אנשים פרטיים יותר מ-15,000 שקל. הוסיפו קנסות ענק ואיומי מאסר למי שיעז להפר את ההוראות. ולאחרונה סגרו עוד דלת ומנעו מאנשים לפדות צ'קים במזומן. העסקים רק מבינים את הרמז. למה לבעל חנות להסתבך עם המדינה ועם קנסות מטורפים? הרבה יותר פשוט לתלות שלט "לא מקבלים מזומן" ולעשות בשביל הממשלה את העבודה השחורה. תבינו מה קורה כאן באמת: המלחמה היא לא בעבריינים - המלחמה היא בכם. ברגע שאין מזומן בכיס, כל שקל שלכם חייב לעבור דרך המחשבים של הבנק ושל רשות המסים. הם רואים איפה שתיתם קפה, מה קניתם בסופר, וכמה כסף נתתם לילד שלכם. גרוע מכך: ברגע שכל הכסף שלכם הוא רק מספר על מסך, פקיד ממשלתי יכול בלחיצת כפתור אחת לחסום לכם את כרטיס האשראי או את האפליקציה ולהשאיר אתכם בלי שקל לקנות אוכל. מהמצלמות בכל פינת רחוב, דרך מאגרי הנתונים, ועד לביטול המזומן - הופכים אותנו מאנשים חופשיים לנתינים שנמצאים תחת מעקב עשרים וארבע שעות ביממה. מזומן הוא לא כסף ישן - מזומן הוא החירות שלכם. הוא הדרך היחידה להחזיק ברכוש שלכם באמת, בלי לבקש אישור מאף שוטר או פקיד. אנחנו במפלגת 'זהות' מתחייבים לבטל את חוק צמצום השימוש במזומן מיומו הראשון. נבטל את התקרות הדרקוניות, נמחק את הקנסות, ונחזיר למזומן את מעמדו כהילך חוקי מלא שכל עסק מחויב לכבד. נפסיק להתייחס לכל אזרח עובד כאל עבריין בפוטנציה, ונשיב לכם את הריבונות והבעלות המלאה על הכסף ועל החיים שלכם. מחזירים את המדינה לעם!
ב-7 באוקטובר איבדה ישות הטרור האיסלאמו נאצית על כל מרכיביה כל זכות להישאר ולו דקה אחת נוספת בחופו המערבי של הנגב המכונה רצועת עזה. הידיעה הזו על הסטודנטים מעזה שמתחננים לפוטין שיחלץ אותם ללימודים ברוסיה, מקפלת בתוכה את כל האיוולת של תפיסת ה"ביטחון" הישראלית ואת הטרגדיה שאנחנו ממשיכים להמיט על עצמנו. הנה האמת הפשוטה שההנהגה שלנו מסרבת לראות: רוב מוחלט של תושבי עזה פשוט רוצים לצאת. הם אינם מעוניינים להישאר בתוך חורבת הטרור הזו, הם רוצים עתיד וחיים, ומחפשים כל סדק כדי להגר החוצה - מרוסיה ועד קנדה. בעולם לא חסרות מדינות שיקלטו אותם. רוסיה פותחת שערים לסטודנטים, סומלילנד, מצרים, קנדה, אירלנד, סקוטלנד, צרפת, אנגליה ומדינות נוספות אחרות, אבל מבקשי נפשינו מעדיפים להשאיר אותם ככלי ניגוח נגדנו. והאבסורד המקומם ביותר? מדינת ישראל היא זו שנועלת אותם בפנים. במקום לספק להם מעגן יציאה מסודר, במקום לפתוח נתיב ימי חד-כיווני במימון בינלאומי לכל מי שחפץ להגר לצמיתות, הפכנו את עצמנו למשתפי פעולה של האויבים שלנו. אנחנו מאפשרים להחזיק אותם בכוח בתוך הרצועה ובכך מספקים לחמאס את המגן האנושי הנצחי שלו. אין שום סתירה בין מוסר יהודי לבין אינטרס לאומי וביטחוני. המעשה המוסרי, הנכון והאסטרטגי ביותר הוא עידוד הגירה מרצון. מי שרוצה ללמוד במוסקבה - סע לשלום, ומי שרוצה לפתוח חיים חדשים במקום אחר - שיבושם לו. כל עזתי שיוצא מרצונו מקטין את כוחו של הטרור ומקרב את יום הניצחון. במקום שהם יתחננו לקרמלין, ממשלת ישראל צריכה להודיע עוד היום: שער היציאה מהרצועה פתוח לרווחה, בכרטיס לכיוון אחד. עזה צריכה לחזור להיות חבל ארץ יהודי וריבוני, וכל עוד יש עזתי שרוצה לצאת - זו חובתנו העליונה לאפשר לו לעשות זאת.
בצלאל סמוטריץ' צודק לחלוטין בנושא הזה. אבל האמת הכואבת היא שהבעיה אינה מתחילה רק בהטלת הסנקציות האנטישמיות של ממשלת בריטניה הנוכחית נגד ההתיישבות. היא מונחת ביסודה של מערכת יחסים חולנית, שבה מדינת ישראל מסרבת להעמיד את כבודה הלאומי מול מדינה שבמשך עשורים מוכיחה בדיוק לאן נושבת הרוח אצלה. בשנת 2008, הודיעה לי ממשלת בריטניה שאני מודר מהמדינה. לא כי ביצעתי פשע, אלא כי 'נוכחותי אינה מועילה לטובת הציבור'. את מי הם פחדו שאני אעורר? את אלה שהבריטים עצמם, בטיפשותם ובצביעותם, פתחו להם את הדלת לרווחה? באותן שנים ממש, כשהם נעלו בפניי את הדלת (אפילו כשהייתי חבר כנסת!), הם אירחו בכבוד דמויות מרכזיות מארגוני הטרור כמו חיזבאללה. עכשיו המעגל נסגר. מי שמשלימים בביתם עם האיסלאם הרדיקלי ומפקירים את עריהם לכובשי המסגדים ולתומכי הג'יהאד ברחובות לונדון, מבקשים לחנך אותנו על 'זכויות אדם' דרך סנקציות. הם, ששיעבדו את ארצם למען שקט תעשייתי מדומיין, מבקשים ללמד את עם ישראל כיצד להגן על נחלת אבותיו? אנחנו לא אסקופה נדרסת. גירוש השגריר הוא לא רק מהלך דיפלומטי מתבקש, הוא התחלה של ריפוי לאומי. המנדט הבריטי נגמר. הגיע הזמן שגם הנטייה הישראלית להיכנע להכפשות שלו תיגמר.
איך גורמים לאויב להבין שבעל הבית חזר? רפאל חיון, האיש שהקשיב לאויב לפני 7 באוקטובר כשמערכת שלמה העדיפה להירדם, הגיע לכנס "קריאת השכמה לאומית" של זהות בבאר שבע עם תשובה פשוטה: להפסיק לחשוב מה יגיד העולם - ולהתחיל לעשות מה שטוב לעם ישראל! "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". ככה נראית קריאת השכמה.
השמאל לא ניצח רק ברעיונות. הוא בנה במשך שנים תשתית ממומנת שמפעילה לחץ שיטתי על הכנסת. עכשיו הימין צריך לבנות כוח אזרחי מקביל! במשך שנים ישבתי בוועדות הכנסת וראיתי את זה מקרוב. עוד עמותה. ועוד נציג. ועוד "ארגון חברה אזרחית". תמיד אותם רעיונות, תמיד אותה אג'נדה, תמיד נוכחות בכל מוקדי קבלת ההחלטות. בהתחלה חשבתי: איזה אידיאליסטים יש לשמאל. אחר כך הבנתי את השיטה. מאחורי חלק ניכר ממערך ההשפעה הזה עומדים תקציבי עתק, ובהם גם כסף זר, שמאפשרים לבנות תשתית מקצועית וקבועה להשפעה על מדיניותה של מדינת ישראל. לימין אין את המיליארדים האלה. אבל יש לו ציבור. יש לו אמונה. יש לו אמת. ועכשיו הוא מתחיל לבנות גם את התשתית. בכנס של תמיר דורטל פגשתי בדיוק את האנשים שבאים לעשות את העבודה הזאת. נתראה בוועדות הכנסת. קדימה. הגיע הזמן. @TamirDortal
שוב כלי הנדסי עולה על מטען. שוב שפת הדיווח הצה”לית היבשה על “הפרה בוטה של הפסקת האש”, ושוב אותה כותרת שחוקה ועקרה: “בתגובה הותקפו תשתיות”. הרי כבר היינו בסרט הרע הזה בדיוק: זה התחיל ב”עפיפונים ללא חומר נפץ” שהתעלמנו מהם, המשיך בירי לעבר כוחותינו שהוביל לעוד “תקיפה במרחב”, ועכשיו מטען על כלי הנדסי בקו הצהוב. אותן תגובות מדודות, אותה הכלה עיוורת, בדיוק כמו לפני השבעה באוקטובר. שום לקח לא נלמד, שום תודעה לא השתנתה. שלוש שנים למלחמה. ומה אנחנו רואים בימים האחרונים? מחבלי חמאס מסתובבים חופשי ברחובות עזה עם נשקים ארוכים, יורים לכל עבר, משליטים טרור ומפגינים בעלות מוחלטת. כאילו לא נשפך פה ים של דם. כאילו לא אירע הטבח הנורא. ועל גבי הטירוף הזה ממשיכים לפמפם לנו את אשליות “תוכנית טראמפ”, פנטזיות על פירוק חמאס מנשקו באמצעות צבאות של מדינות ערב - שונאות ישראל - שיבואו כביכול לעשות במקומנו את העבודה ולשמור עבורנו על השקט. עד לאן מגיע העיוורון?! עד מתי נברח מאחריות באמצעות קבלני משנה זרים?! הסירוב להביט למציאות בעיניים נובע מאותו כשל שורשי עמוק: האויב אינו מנהל נגדנו מאבק טריטוריאלי, אלא מלחמת דת. עבורם אין זו מלחמה על גבולות, לא על קווים צהובים ולא על “שיקום כלכלי”. זוהי מלחמת קודש, מלחמת שמד המונעת מתוך פנאטיות דתית שאינה כפופה לשום רציונל חומרי, או מחלוקת טריטוריאלית. מול אמונה דתית יוקדת, שרואה במוות עצמו ערך מקודש, אי אפשר לעמוד עם פנקסנות צבאית של “תגובות מדודות”, ולא עם כוחות רב-לאומיים. מול מלחמת דת - הניצחון יבוא אך ורק מתוך תודעת קודש. מול הדבקות של האויב בג’יהאד, אי אפשר לנצח עם “ישראליות” שרק מתחננת לחזור לשקט המדומה. מול מלחמת הדת שלהם נוכל לנצח רק כאשר נתייצב באמונה יהודית עמוקה ובלתי מתנצלת בברית הנצחית של עם ישראל עם ארצו: “וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ, כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ”. ביטחון איננו תוצר של מחוות בינלאומיות והסכמים חלולים; ביטחון נובע אך ורק מבעלות. בעלות פירושה ריבונות מלאה, סילוק האויב, והתיישבות יהודית רחבה בכל מרחבי חבל עזה. הגיעה העת להשליך את תפיסת ההכלה וההסדרה לפח האשפה של ההיסטוריה. אין תחליף לחירותנו, ואין מי שיבטיח את עתידנו מלבדנו.
כנס קריאת השכמה לאומית // באר שבע https://t.co/oPf02dfQWs
נבחרת זהות לכנסת>> https://t.co/FFBGKWdSsj
מה יקרה למסגד אל אקצא כשיגיע זמנו של בית המקדש השלישי? https://t.co/AmDZNjsE1a
לא באנו ללמוד מוסר מאף אומה - אנחנו אלה שלימדנו את העולם כולו מהי חירות וכבוד האדם. היו גאים במי שאתם, זקפו את הקומה וקדימה, הסתער! https://t.co/P1esU2tmaE
הארץ הזו שלנו, הצדק אצלנו, והעולם כולו מייחל לבשורת החירות של עם ישראל. הפסיקו להצטדק, אנחנו כאן בזכות ולא בחסד! https://t.co/jzDFaHJ5ZK
העלייה האחרונה להר הבית לשנה זו, דווקא כאן בחודש אלול - חודש של חשבון נפש, התחדשות ותקווה עמוקה. במשך דורות של גלות נאלצנו להסתפק בחצי תורה - שמרנו על המצוות, על המסורת ועל הקהילה, אך איבדנו את החצי השני: את הלאומיות החיה, השלמה והטבעית של עם בארצו ובמקדשו. היום, משהו חדש וגדול קורה. המשימה שלנו היא לחזור אל הזהות היהודית במובנה הרחב והמלא ביותר. התשובה של דורנו אינה חזרה אחורה אל ממדים מכווצים וגלותיים, אלא תשובה של צמיחה - צעד קדימה אל עבר תרבות שלמה, אל בשורה של חירות, צדק ושליחות מול העולם כולו. על ההר הזה מבינים שאין באמת חילוניים ודתיים. כולנו צועדים באותו המסע - עם כיפה או בלי כיפה, עם ציצית או בלי, כל אחד בקצב ובדרך שלו, אך מתוך שותפות אחת עמוקה. אנחנו לא מתגעגעים לעיירות הגולה; אנחנו מתגעגעים הביתה, אל הלב הפועם של ירושלים ואל הבשורה הלאומית השלמה של עם ישראל. יוצאים לקראת השנה החדשה בראש מורם, מתוך עוצמה, אמונה ותקווה גדולה לעם כולו. שנה טובה ומלאת התחדשות!
כשמפלגה ששוללת את זכות קיומה של ישראל כמדינה יהודית מסמנת את גדי איזנקוט כמועמד הראוי בעיניה - כל יהודי במדינת ישראל צריך להיות מודאג עמוקות. עאידה תומא סלימאן וחד"ש לא תומכות בו מתוך אהבת ציון, אלא מתוך הבנה פשוטה ומפוכחת: לתפיסתן, איזנקוט ישרת את מטרותיהן טוב יותר מכל אחד אחר. וכאן המשוואה חדה וברורה: מי שמייצג את האינטרס שלהן - פועל בהכרח נגד קיומנו. אין כאן שטח אפור. איזנקוט צמח בתוך תפיסה ביטחונית עקרה, חלולה מכל תודעה לאומית ויהודית שורשית; תפיסה שרואה בסכסוך עניין טכני לניהול ולא מלחמת קיום של עם על ארצו. כשהריקנות הזו פוגשת את השאיפה להקים "מדינת כל אזרחיה" ולפרק את זהותנו הלאומית מבפנים, נוצרת שותפות אינטרסים מסוכנת. התמיכה של חד"ש באיזנקוט אינה תעודת הכשר עבורו - היא תמרור אזהרה בוהק לכולנו. מי שמקבל חיבוק מאלו שחותרים תחת יסודות המדינה היהודית, אינו יכול להוביל אותה.
הר הבית, מקום המקדש, כיפת הסלע, אל-אקצא והרחבות הורדוס - מה באמת נמצא איפה? עושים סדר במקומות הקדושים ביותר לעם היהודי, רגע לפני שעולים להר. https://t.co/j4aWXvIMhZ
האם יש עוד אומה בעולם שקושרת לעצמה את הידיים וממתינה שיכו בה שוב ושוב?! זו איננה טעות צבאית. זו איננה מחדל טקטי. זהו ריקבון תודעתי! כאשר מדינה מרוקנת את עצמה מזהות, מצידוק מוסרי ומיעוד היסטורי - אין לה עוד יכולת להגדיר מהו ניצחון. תרבות של "ניהול סכסוך" ופרגמטיזם פחדני לעולם לא תוכל להכריע רוע מוחלט. היא מסוגלת רק לסמן "קווים צהובים" על החול ולהתפלל שהתליין לא יחצה אותם. אך האויב הערבי, בשונה ממנהיגינו, אינו פוסט-מודרני. הוא אינו מאמין ב"הסדרים זמניים". הוא מבין בדיוק את שפת האדמה, האמונה והניצחון. מי שמסרב לנצח - נדון להישחק. מי שחושש להשמיד את האויב כליל - מפקיר במו ידיו את דם לוחמיו ואזרחיו. אין שום דרך לחמוק מחוקי הטבע של המזרח התיכון... שלום ואמת נקנים אך ורק בריבונות בלתי מתפשרת. הסאגה הזוועתית הזו לא תסתיים במשא ומתן, לא בחילופי אש נקודתיים ולא בקריצות לאמריקאים. ישנה רק משוואה מוסרית אחת, היסטורית אחת, צודקת אחת שתביא ביטחון וקיום לנצח ישראל: כיבוש מלא של חבל עזה. גירוש מוחלט של האויב. והתיישבות יהודית פורחת לאורכה ולרוחבה. כל דבר פחות מזה הוא בגידה בחובתנו המוסרית לנופלים ולדורות הבאים. הגיע הזמן למנהיגות של אמונה וריבונות, שתשליך הצדה את חרפת ה"הכלה" ותחזיר לעם ישראל את חירותו וארצו.
השבוע לפני שתים-עשרה שנה, נתנאל עראמי הי"ד, אב צעיר שכל חטאו היה עמל כפיו בארצו, השתלשל בחבל סנפלינג מגורד שחקים בפתח תקווה - ויד זדונית ושפלה חתכה את החבל והשליכה אותו אל מותו מגובה של 14 קומות. אני מכיר את התחום הזה מקרוב. בצעירותי עבדתי בעצמי בסנפלינג. ידעתי מיד, ללא צל של ספק: כבלים כאלה אינם נקרעים מעצמם ובימי עבודתי כח"כ, נלחמתי לצד משפחתו לחקר האמת ולהכרה בהם כמשפחת נפגעי טרור. הממסד הישראלי, כהרגלו, בחר לטייח. השב"כ והמשטרה מיהרו להוציא צווי איסור פרסום דרקוניים, השתיקו, מרחו, וניסו להציג את הזוועה כעוד "תאונת עבודה". הייתי צריך לנצל את חסינותי הפרלמנטרית, להפר את צו איסור הפרסום בקולי קולות מעל כל במה, ולהילחם מלחמת חורמה כדי להכריח אותם להודות באמת הפשוטה והכואבת: זה היה פיגוע לאומני. אלמלא הצעקה הזו, אפילו את ההכרה הבסיסית במשפחה כנפגעי פעולות איבה הממסד היה גוזל מהם בקהות חושים מקוממת. והנה, עברו 12 שנה. ההכרה ניתנה - אך הצדק נרמס עד עפר. שלושה חשודים ערבים, בעלי תעודת זהות כחולה שעבדו עמו באתר, נעצרו ושוחררו במהירות לחופשי. שום "חקירת צורך", שום הפעלת לחץ, שום הפיכת שולחנות. כשמערכת הביטחון רוצה לפענח פרשה - היא יודעת להפעיל את כל כובד משקלה, לחדור לכל פינה ולמצות את הדין עד תום. אך כשמדובר ברצח של פועל יהודי בידי אויב מבית, בלב הארץ? שם החקירה מתמוססת. שם המוטיבציה נעלמת. שם המערכת כולה מגמגמת, הופכת לרפה ואימפוטנטית. אם הודיתם רשמית שמדובר בפיגוע לאומני - היכן הרוצחים? האמת מחרידה וצורבת: הרוצח של נתנאל מתהלך חופשי. הוא קונה איתכם בסופר, בונה לכם את הבתים, מטייל עם ילדיו באותם גני שעשועים - וצוחק על הריבונות המזויפת שלנו. זו איננה רק רשלנות חקירתית; זוהי פשיטת רגל תודעתית של ממסד מרוקן מזהות, שאיבד את חוש הצדק הטבעי, את הגאווה הלאומית ואת ההבנה הפשוטה שדם יהודי אינו הפקר. והמקרה של נתנאל עראמי איננו אירוע בודד. הוא התמצית של המציאות שבה אנו כלואים עד היום הזה ממש. אותו עיוורון מרצון, אותה נכות מוסרית שמפחדת להצביע על האויב, אותה פחדנות שמנהלת את הטרור במקום להכריע אותו - היא בדיוק אותה מחלה שאנו פוגשים בכל חזית: מול מחבלי חמאס שמעיזים להרים ראש, מול תפיסות ביטחוניות רקובות של "הכלה" ו"הסדרה", ומול אובדן המשילות המוחלט בלב הארץ. שורש הבעיה אינו מחסור באמצעים טכנולוגיים או בכוח אש; שורש הבעיה הוא אובדן צדקת הדרך. מדינה שמחקה את זהותה היהודית אינה מסוגלת להגן על אזרחיה, כי אין לה עוד את האומץ המוסרי להבדיל בין אוהב לאויב. הגיע הזמן להתפכח. הגיע הזמן לקום על נפשנו, לנער מעלינו את תרבות הגמגום והחולשה, ולהעמיד מנהיגות של אמונה, עוצמה וריבונות בלתי מתפשרת - שתשיב לכל אויבינו את היראה, ותבהיר אחת ולתמיד לעולם כולו: דם יהודי לעולם לא יהיה עוד הפקר.
אתה לא מכבד, אתה מפחד! זה מה שאמרתי לאלי דוקורסקי מרדיו חיפה. כשמראיין שומע גבר מזוקן עם קול עמוק, אך "מכבד" אותו ופונה אליו כאישה - זו אינה סובלנות. זהו פחד מוות מעריצות התקינות הפוליטית. הרודנות המסוכנת ביותר אינה זו שכולאת את הגוף, אלא זו שכופה עליך לכפור במראה עיניך ולבטל את האמת. אין כאן מאבק על "זכויות", אלא כפייה אידיאולוגית במימון המדינה. תלו דגלי מקדש במיליוני שקלים מתקציב העיריות - ויזעקו "כפייה דתית". הציפו את הרחובות בדגלי גאווה - ותקבלו חיבוק ממסדי. הגיע הזמן לנער את הפחד, להחזיר את השפיות, ולדרוש חירות אמיתית מול טרור ההשתקה הפרוגרסיבי.
חירות מוחלטת לפרט - זהות בלתי מתפשרת למדינה. זה כל הסיפור. בחייך האישיים: מלוא החירות. חיה כפי שאתה מבין, עם מי שאתה בוחר, ותקבל את מלוא הזכויות המשפטיות והאזרחיות. למדינה אין מקום בחיים הפרטיים שלך. אבל כשזה מגיע להגדרה של המדינה - כאן עובר הגבול. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, ומה שמגדיר נישואין ביהדות היא תורת ישראל, לא המנגנון הממשלתי. לדרוש ממוסדות המדינה לשנות את הזהות היהודית עבור צורך אישי בהכרה - זו לא חירות, זו פגיעה בשורש הקיום שלנו. בלי זהות יהודית, אין לנו מדינה. חיה בחירות מלאה, אבל אל תטביע את הספינה של כולנו.